מאמרים / הצד האפל של הארגון

 

בעוד הארגונים שבהם אנו עובדים או מנהלים נראים לנו מסודרים, סימטריים ומאורגנים, מבוססים על תקנונים והיררכיות, בחינה מדוקדקת וקרובה מראה לנו מציאות שונה לחלוטין, המתקיימת מתחת לפני השטח, מציאות של תככנים, הקשרים, קואליציות ולחצים.

אולי המטאפורה הטובה ביותר להבין כיצד מתנהל ארגון הוא משחק כדור מים: מעל פני השטח – איפה שכולם רואים, הכול מתנהל לפי החוקים ברורים ויפים, אך כל מי שמכיר כדור מים יודע שמתחת לפני המים היכן שאף שופט לא רואה שורטים השחקנים אחד את השני ואף בועטים ומכים איש את רעהו. מתחת לקו הראיה בכדור מים כמו בארגונים, נותנים מכות מתחת לחגורה תרתי משמע.

כביכול, פועל הארגון על פני השטח באופן "מואר" – החוקים ברורים, גלויים ורשומים, אך הפעילות האמיתית, היא הפעילות הפוליטית, המכריעה את יחסי הכוחות ומתרחשת מתחת לפני השטח, בצל. לא בכדי נקראת התיאוריה הסוקרת פעילות זו בשם "תיאוריית הצללים".

 

ראשית כדאי שנשבור כמה מיתוסים: כדאי לדעת שאין דבר כזה "מעשה לא פוליטי", כל פעולה, גם הימנעות מעשיה, היא פעולה פוליטית. הפוליטיקה הארגונית היא חלק ממהות חיי הארגון וחשובה יותר ומשמעותית יותר מהצד הארגוני הרגיל. הפוליטיקה קיימת היכן שיש אנשים, כיון שהיא חלק מהדינאמיקה ביניהם.

קיימות שתי סיבות עיקריות המסבירות את הרתיעה מפוליטיקה ארגונית, הראשונה היא שאנשים שואפים לסדר, במיוחד בארגונים. ארגונים בעבר ובהווה שאפו להציג את עצמם כמדעיים – בעלי חוקים הגיוניים וסדר רציונאלי, אך במקביל לכל זה, קיימת הפוליטיקה שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו בכל רובד. פוליטיקה, בהיותה מה שהיא, אינה מסודרת וכך נוצר פרדוקס בין הרצון של מנהלי הארגון לתפוס את עצם כמסודרים ורציונאליים, לבין המציאות הפוליטית שמכתיבה אי סדר ולפעמים גם צורך בחשיבה רגשית, שעל פי רוב מוקעת בארגונים, בדיוק בגלל הסיבות שציינתי לעיל.

הסיבה השנייה לרתיעה היא הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין פוליטיקה ארגונית למושג "אינטרסים", פוליטיקה לעולם משרתת אינטרסים פרטיים, למרות שמעל פני השטח מדובר כאילו באינטרסים של הארגון , האינטרסים האמיתיים שונים לחלוטין, כדוגמא ניקח ארגון שרוכש מכוניות עבור עובדיו, ומחליט לרכוש רק מכוניות בעלות 5 מושבים. מעל פני השטח ניראה הדבר כהחלטה רציונאלית עיסקית   בצד האפל זהו מסר פוליטי סמוי: איננו מעוניינים בעובדים בעלי משפחה גדולה בארגון.

תיאוריית הצללים מסייעת לנו לנתח ולהבין את ההתנהגות הפוליטית של הארגון, לשם כך באים לעזרתנו מספר מושגים:

1.      השדה (או מגרש המשחקים) – היכן מתרחשת הפעילות הפוליטית, יש לציין שלא תמיד מתרחשת הפעילות במקום שאנו מצפים לו, לפעמים מדובר במגרש חיצוני למשל – מחוץ למחלקה אליה אתה שייך, או אפילו מחוץ לארגון. לדוגמא: מחלקת משאבי אנוש מעוניינת לאשר רכישת ארוחות לעובדים, בפועל, משתתפים בהחלטה גם עובדי מחלקת הכספים, לפעמים גם נציגים של מחלקת התפעול וכו'.אם נתחום את כל מי שמעורב בהחלטה זאת בדו דמיוני נגלה שקו זה אינו בהכרח חופף לקווים של מחלקות הארגון לכן נגדיר את הקו החדש שיצרנו כתוחם את שדה תהליך קבלת ההחלטה בנושא רכישת ארוחות לעובדים.

לכן, השלב הראשון ביישום התיאוריה יהיה להגדיר את גבולות מגרש המשחקים שבו אנו נמצאים, או מעוניינים להימצא

 

2.      שחקנים – האנשים המעורבים בתוך השדה מכונים שחקנים, כיון שהתואר הארגוני שלהם לא מהווה פונקציה. אנו עלולים לפגוש מזכירת מנכ"ל שכוחה הפוליטי גדול יותר מכוחו של הסמנכ"ל. נתייחס גם למושג הכוח: " היכולת להסביר התנהגות של אדם דרך רצונות של אדם אחר". אם אני יכול לגרום לך לעשות מה שאני רוצה, כוחי גדול משלך בהקשר של פוליטיקה ארגונית. לכן יש לברר באיזה כוח מחזיקים השחקנים? כמובן שיש סוגים שונים של כוח:

א.       היררכיה – כוח הנובע מהסדר הפורמלי

ב.      שליטה על משאבים – מה שאנו מכירים כתסמונת "האפסנאים והטבחים", נגישות למשאבים היא מקור כוח.

ג.       ידע – גם הוא משאב, אך נחשב למושג נבדל. בארגונים יש גורמים מקצועיים, הם מחיזיקים את הסוד של הארגון ומתוקף כך הם "אלוהים", יש להם כוח לא יתואר.

ד.       אישיות – אנשים בעלי כריזמה מהפנטת.

 אני מצרף סיכום מסודר על הכוחות תחליט עם להכניס כפייה- עוצמה הנובעת מיכולתו של סוכן לאיים על שלומו ורכושו של הסוכן אחר.

ה.     תגמולים- עוצמה הנובעת מיכולתו של השולט בקניין בעל ערך (כדוגמת כסף ואמצעי ייצור) להעניק או      לשלול תגמול חומרי מסוכן אחר עקב ציות או אי ציות של הנ"ל.מקור עוצמה זה הנו מקור העוצמה אותו טבע מרקס.

ו.     מומחיות- עוצמה הנובעת מבעלותו של הסוכן על משאב ידע אותו מעריכים סוכנים אחרים, ועל כן מוכנים לפעול על פיו.

 

 

 

3.      כללי המשחק –  לכל ארגון יש כללים שונים משלו, וכדאי ללמוד אותם.

 

ש: לפי תיאורית הצללים, איך מתברגים במשחק הפוליטי של הארגון?

אם נחזור למגרש, לשחקנים ולכללים - אל תתחיל לשחק בלי שאתה יודע את שלושת הדברים האלו לאשורם. לפני שהבנת מה הם הכללים אל תתחיל לשחק.

מדובר פה על תהליך למידה פר אקסלנס, וכדאי לדעת – זה שאתה לא משחק לא אומר שאתה לא במשחק, שוב נשתמש בדוגמא מעשית: עובד חדש שהגיע לארגון ומזמינים אותו לארוחת צהריים בחברת מספר אנשים, יזוהה מיידית כחלק מאותה קבוצה, דהיינו, כחלק מקואליציה מסוימת.
גם למהירות הלמידה יש משמעות, קשה להחליף קואליציה לאחר תקופה ארוכה, כי הצד השני חשדן. העובדה שלא יצאתי עם קואליציה מסוימת לארוחת צהריים, היא גם אמירה פוליטית.

חשוב לדעת, ש"לא להיות פוליטי" משמעו לא להיות, כך שלא כדאי להימנע מהזמנות לארוחת צהריים או לאירועים אחרים, ראשית, כדי שתוכלו ללמוד על הארגון ושנית, כי אי יציאה עם קואליציה מסוימת לאירוע מסוים, גם היא אמירה פוליטית של אי השתייכות לאותה קואליציה או התנגדות לה.  

בהזדמנות זו כדאי גם להתייחס לנשים ולמשחק הפוליטי, נשים הודרו מהרבה החלטות חשובות, בגלל שהן לא הגיעו למשתנה למשל, בישיבה בה משתתפים 11 גברים ו-2 נשים וכולם יוצאים לשירותים, רוב השחקנים נמצאים בשירותי הגברים והמיעוט – 2 בלבד - בשירותי הנשים, הדיון לא באמת מפסיק אבל הנשים כבר לא חלק מתהליך ההחלטה. את אותה התופעה ניתן לראות גם בארגונים לא עסקיים, למשל – קבלת החלטות בעזרת גברים בבית הכנסת, היכן שלנשים אין גישה.

אחת הטענות הפילוסופיות גורסת שהמציאות החברתית העכשווית נבנתה על ידי גברים ולכן קל להם יותר במציאות הזו ועם כללי המשחק שנקבעו על ידי דומיהם. מכיוון שכך לנשים יהיה קשה יותר לשחק את המשחק הפוליטי. גם ארגוני עבודה הם המצאה גברית, שמקורה במאה ה-18 ומאז ועד היום הם ארגונים גבריים פר אקסלנס, ולכן כל עוד הארגונים בנויים בצורה ובשיטה אלו והמשחק הפוליטי הוא בהתאמה, הנשים יכולות להיות מקסימום "אחלה גבר".

.

בהחלט, בראש ובראשונה, יש דברים שעדיף לעשות אותם בחושך. פוליטיקה לא עושים באור, לא עושים בגלוי. אם אתה לא בטוח מה עושה עובד מסוים, אל תשאל בפומבי, שאל בשקט ובמקומות צדדיים כמו השירותים, כדי שלא ידעו ששאלת.

---