מאמרים / טקס, להרגיש תרבות

 

 

תמונה, כך אומר הפתגם, שווה אלף מילים. אכן.  איני מסוגל לדמיין כמה ארוך ומייגע היה הטקסט המתיימר לתאר את תמונתם של הקודשים ההודים הרצים אל המים בטקס הקומבה-מלה ההודי, או את היד המושטת אל המטיף בטקס הטבילה הנוצרי. כנראה שתמונה של טקס שווה הרבה יותר מאלף מילים.

 

השתתפות בטקס, כמו גם הצפייה בו מן הצד, הנה חוויה. בכל פעם שמנסים לתאר חוויות במילים, משהו אובד בדרך.

על אף הקושי, במאמר זה אנסה לשרטט קווים משותפים לקיומם, מהותם, ומבנם של טקסים בתרבויות שונות. הבנת הטקס התרבותי תשמש אותנו להבנת מתודולגיה חדשה העוסקת בטקס הארגוני ככלי לחיזוק והטמעת התרבות בארגון.

 

הטקס הנו אירוע חברתי. גם פעולות טקסיות, אותן מבצע יחיד, לבדו, כדוגמת טקס הכפרות או נישוק המזוזה היום יומי- הנם טקסים בהם היחיד מציג קבל עם ועדה את השתייכותו החברתית. לנו הצופים בתמונת הקדושים ההודים הרצים לתוך הגנגס- נראה כאילו טקס זה יכול להתקייים מדי יום. אך הלכה למעשה טקס הטבילה המשותפת הזה מתבצע רק אחת לשתים עשרה שנה. הלוקחים חלק בטקס זה זוכים, על פי האמונה, לברכה מיוחדת. אחת ל- 144 שנה (12*12) מתקיים טקס טבילה הנחשב כמטהר במיוחד. בטקס כזה אשר נערך בינואר 2001 צולמה התמונה המוצגת כאן. 60 מליון הודים הגיעו במהלך אותו חודש לנקודת הכינוס במפגש של נהר הגנגס ונהר ההימונה כדי לקחת חלק באירוע מיוחד זה.

 אחד המאפיינים המחבר יחדיו בני תרבות משותפת הוא היכולת להבין את כלליו, חוקיו, ומשמעותו של הטקס. שבירת הכוס בטקס החתונה היהודי, היא דוגמא טובה לצורך העניין. לנו, כבני התרבות בה נהוג טקס זה, ברור שזהו חלק מטקס החתונה שמטרתו להזכיר את חורבן בית המקדש. לזר, שיצפה במנהג זה, ייתכן ויראה הדבר כמנהג היוונים לשבור צלחות בעת שמחה. מבט פרשני על טקס שבירת הכוס מלמד אותנו כי בטקס מקודד מסר חברתי-"שבירת הכוס כזכר לחורבן הבית". כאן אנו רואים דוגמא כיצד הטקס מהווה סממן חברתי גלוי של ערך חברתי.

כל זוג הנישא בחתונה יהודית מקבל עליו את חשיבותה של ירושלים בתרבות היהודית בכך שהוא "מעלה את ירושלים על ראש שמחתו".

 

 

טקסים מחזוריים מתנהלים כשגרה של רגעי שיא. שגרה- בגלל שקיים חוק ברור הנוגע לקיומם (מבחינת תאריכים ומיקום בד"כ) , רגעי שיא- מכיוון שהם מתקיימים רק באירוע מיוחד או במועד מיוחד. לדוגמא, טקס הכפרות מתקיים מדי שנה לפני יום כיפור. בדת היהודית הסליחה והכפרה מקבלות משמעות מיוחדת מסוף חודש אלול ועד העשירי בחודש תשרי.

 

טקס כפרות- מאה שערים (ישראל 2005)

מטבעם של רגעי שיא שאינם מתקיימים יום יום. הציפייה לטקס וההגעה ליום המיוחל מייצרת התעוררות רגשית אצל הפרט, קל וחומר אם הדבר מתבצע אחת ל12  שנים, כמו טקס הקומבה- מלה, או פעם אחת בלבד בחייו של אדם  כמו טקס הטבילה הנוצרי. לא לכל הטקסים ישנה מחזוריות קבועה הידועה מראש. נישוק המזוזה או התנהגויות טקסיות שלאחר מפגש עם חתול שחור, הן דוגמאות לטקסים אשר בהם כללי הטקס ברורים וידועים אך היחיד קובע לבדו, על פי קריטריונים חברתיים ידועים, מהו מועד קיומם.

לטקס כדוגמת נישוק המזוזה ישנו פוטנציאל להתקיים בכל רגע (קל וחומר לטקס אשר מתקיים לאחר מעבר של חתול שחור) ועל כן ההכנה והציפייה של היחיד לקראתו פחותה. אך החוויה הרגשית של היחיד אינה בהכרח פחותה (שוב ראו ערך החתול השחור).  

 

בחינת טקסים כתופעה חברתית מלמדת אותנו על העיוורן החברתי בו כולנו לוקים. בעוד הטקסים של תרבויות זרות נראים בעיננו כפולחנים שבטיים לא ברורים, הטקסים של התרבות שלנו ניראים לנו כל כך טריויאלים עד אשר לעיתים כלל אין אנו שמים לב שמדובר בטקס. בדוגמא לעיוורון מסוג זה נתקלתי כאשר קראתי חומר רקע לכתיבת מאמר זה: באחד המאמרים העוסק בטקסים, תואר, באנגלית אוקספורדית,  טקס שבו נכרת חלק מאיבר הרביה של הילוד. בקריאה ראשונה טקס זה עורר בי רגשות שליליים - הייתי בטוח כי מדובר במילת נשים. קריאה מעמיקה יותר לימדה אותי  שמדובר בטקס ברית המילה היהודי. כך זכיתי לרגע להסתכל על התרבות אליה אני שייך מהצד.

 

האם גם בארגונים מתקיימים טקסים חברתיים? יכול להיות שהעיוורון החברתי שלנו בנוסף לעובדה שטקסים בדרך כלל מקושרים אצלנו לדת, גורם לנו לא להבין ולמעשה להתעלם כליל מן הטקסיים המתקיימים מדי יום בארגונים בהם אנו עובדים?

אנסה לתת דוגמה למספר טקסים המתנהלים בארגונים, חלקם ספונטאניים וחלקם נבנו בקפידה.

אחת לשלושה חודשים נפגשים כל חברי ההנהלה של הארגון באולם כנסים מפואר. חברי ההנהלה נאספים בפתח האולם ומעבירים ביניהם שמועות, שאלות ותהיות לגבי העתיד להיאמר במצגת אשר תוצג לפניהם בדקות הקרובות. חמש דקות לפני תחילת הטקס כולם כבר יושבים בכסאותיהם בעצבנות, דף הפתיחה של המצגת כבר מוקרן לנוכחים. בשעה המדויקת, רגע השיא, עולה מנכ"ל החברה על הבמה ומתחיל להציג את תוצאות הרבעון של החברה. את תוצאות הרבעון ניתן לראות בברור על פניהם של האנשים בצאתם מהאולם בתום המצגת- לא יוצאים עולצים ושמחים ממצגת של רבעון גרוע, את זה כולם יודעים.

מצגת הרבעון היא דוגמא לטקס ארגוני:

 היא מתקיימת בצורה מחזורית כחלק מהשגרה (אחת לשלושה חודשים) אך היא מבטאת רגע שיא שאינו שגרה.

בדוגמא של מצגת הרבעון בא לידי ביטוי מאפיין נוסף של הטקס- המבנה. טקסים בדרך כלל בנויים משלושה חלקים:

צביעת הפנים- חלק משלב ההכנות בטקסים תרבותיים רבים (הודו 2001)

דוגמא נוספת לטקס המשקף תרבות אירגונית ניתן ללמוד מהמקרה הבא:

באולם מכירות גדול עמוס  בטלפנים, מנתק אחד מאנשי המכירות שיחה וקם מכסאו. העובדה שאיש המכירות מתחיל ללכת אל עבר פעמון התלוי במרכז האולם תופסת את תשומת הלב של כל אנשי המכירות באולם. לרגע נדמה שאיש אינו מרוכז בשיחת הטלפון אותה הוא מקיים עם לקוח אלא בצעדיו של איש המכירות אל עבר מרכז החדר. איש המכירות מגיע למרכז החדר, נעמד ליד הפעמון ואוחז בחוט המחובר לענבל. ברגע זה, למרות שמדובר בחדר עמוס טלפנים השרויים במהלכן של שיחות טלפון, דממה חדה נמתחת באולם. איש המכירות מצלצל בפעמון ומכריז על סכום העיסקה החריג שסגר. מחיאות כפיים חרישיות נשמעות מכל עבר (כולם באמצע שיחת טלפון ואינם רוצים שהלקוחות ישמעו). בדרכו חזרה למקום יזכה איש המכירות ללחיצות יד, טפיחות על השכם וחיוכים. כמו בטקסים האחרים גם בטקס זה יש סדר קבוע, משמעות ארגונית (במקרה זה הישגיות) התרגשות של היחיד ופעולה אקטיבית אותה מבצע אחד מבני התרבות המשתתף בטקס.כמו במצגת הרבעון גם בדוגמא זו ניתן לראות את שלבי הטקס: הכנות, רגע שיא והשקט שאחרי.

 

בימים אלה, ארגונים רבים עוסקים בכתיבת ערכיהם וחזונם. את הערכים (והחזון) הם תולים בדרך כלל אחר כבוד בכל מקום בארגון. המחמירים אף מחלקים לעובדים ערכת כיס של ערכים בגודל כרטיס ביקור שהעובדים נדרשים לשאת בארנקם. רגע השיא של הטמעת הערכים הוא אירוע רב משתתפים בו מוצגים הערכים בפני הארגון.

זה אינו טקס- מכיוון שאינו מתקיים בצורה מחזורית.

באחת החברות בהן ביקרתי החליטו כי אחד מערכי החברה הוא משפחתיות. על מנת להטמיע ערך זה הוחלט שמדי שבוע ביום חמישי בצהריים תערך ארוחה של כלל החברה. לארוחה זאת אינה אחראית מחלקת משאבי אנוש או מחלקת האדמיניסטרציה של הארגון.

כל אחת מהמחלקות אחראית להזמין לארוחה, בזמן שנוח לה. דגש חשוב הושם על כך שהארוחות לא יעשו בסבב לפי מחלקות אלא שכל מחלקה תבחר להזמין מתי שנוח לה- ממש כמו "מי מזמין לסדר" בכל משפחה יהודית. כל מחלקה אשר מזמינה את שאר החברה לארוחה מקבלת תקציב קבוע למטרה זאת, אך כל מחלקה בוחרת איזה סוג של ארוחה לעשות – האם להזמין אוכל מוכן למשרד? האם לארגן "על האש" בפארק? האם כל אחד מאנשי המחלקה יבשל בבית ויביא למשרד? או האם הארוחה תהיה על הדשא אצל אחד מחברי המחלקה בבית?

הטקס הארגוני הזה המתקיים אחת לשבוע וכולל תמיד התכנסות של כל החברה לאכילה של ארוחה שאורגנה על ידי אחת המחלקות יצר אווירה חדשה בחברה- החלפת מתכונים, תוכניות להפתיע עם קינוח מיוחד ואפילו הזמנה לביקורים של כל חברי הארגון בבתים של עובדים. המטרה הושגה, החברה הפכה משפחתית יותר משהייתה בעבר.

 

בעת האחרונה ארגונים רבים עוסקים בערכים ובתרבות הארגונית. עשייה זאת הנה מבורכת וראוייה. אבל בערכים ותרבות אסור רק לדבר על... צריך לעשות את...

 

בניית טקס ארגוני מחזורי, המקודד בתוכו ערך ארגוני הוא דוגמא לעשייה שכזאת.

ישנם מספר יתרונות לטקס ככלי להטמעת ערכים:

 ראשית מחזוריות הטקס תורמת להעברת מסר ערכי ברור לאורך זמן לעובדי הארגון.

שנית, הטמעת טקס ארגוני חדש הוא כלי התורם צבעוניות וייחודיות לארגון.

שלישית, טקס ארגוני, הפועל כהלכה, תורם לכל עובד בהיותו חלק מעשייה אקטיבית בארגון. עשייה בה העובד גם מוערב רגשית. כפי שציינתי בכותרת הכתבה תרבות צריך גם להרגיש.  

  

 הטקס ככלי חיברות (ישראל 2005) 

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 

מקורות

בירן, ח. 2006. מחשבות על ההתהוות הבלתי מודעת של הזהות. הרצאה בכנס פסיכו-אנליזה ארגונית.

טרנר, ו. 2004. התהליך הטקסי. רסלינג.

מלמד, א. 1999. "לתרגם פחדים לטקסים". מסע אחר (96) עמ' 30-42.

פרויד, ז. 2002. פעולות כפיתיות וטקסים דתיים. רסלינג.

קונדה, ג. 2000. מהנדסים תרבות. חרגול.

רז, א. 2004. תרבות ארגונית. האוניברסיטה הפתוחה.